S.o.s – ל – P.m.s

Posted by:

או איך ניצחתי את הסבל.

גם אני , בשנות השלושים המאוחרות לחיי, כמו כל אישה, כמעט, חווה מידי חודש, תסמינים שונים ומשונים הנמצאים כולם תחת הקטגוריה המושמצת: PMS  Premenstrual syndrome, או – תופעות קדם ווסתיות.

רבות דובר בעניין, אין ספור תרופות קונבנציונליות וטבעיות מציפות את השוק.

אישית, ניסיתי כל מיני דרכים להקל.

לחלק מהדברים היו השפעות קצת יותר ..מורגשות…אך לא במידה מספקת.

ניסיתי גם, יוגה נשית© – אהבתי! עושה טוב לגוף ולנפש, פתרון אדיר לאורך זמן ובתנאי שמתמידים.

אבל היום…היום אני בPMS, והאמת…נשבר לי.

קמתי עם זה בבוקר, למעשה חשתי את הלאות בגוף עוד בזמן השינה, את האיום המתקרב

זה מתחיל בכבדות, בידיים וברגליים וכשאני מתיישבת בבוקר במיטה, אני כבר חשה היטב, את המסה.. בקדמת הראש

את המסה שאומרת לי: היי בובה…זו אני שוב..באתי להזכיר לך ש..??

בספרות הרוחנית, מדברים על תופעות הקדם וסת, כעוד אחד מהסממנים והתוצאות של חיי המרוץ בעולם המערבי.

תוסיפו אל אותו מרוץ מטורף, את ההתייחסות שוות הנפש של החברה ובראשה, לא תאמינו..הנשים, אל תקופת הוסת או בכלל לעניין המחוזוריות האין סופית שכל אישה חווה לאורך כל חייה כמעט, וקבלו – תופעה שהיא בגדר מגפה.

כי למי יש זמן היום, לימי מחזור? למי יש רגע לעצור?

לכל אישה יש כמה ימים בחודש, בהם כל האנרגיה שלה מופנית כלפי מטה, מסיבות שונות וחכמות שקשורות לראשית הבריאה ומאז תחילת האנושות – למי אכפת??

כשהאנרגיה מופנית מטה, אנחנו כבדות יותר ולכן, מתוך הקשבה לגוף אמורות להרפות, לנוח, או חלילה..לעשות פחות.

פעם….כשהייתי צעירה ולוחמת צדק… הודעתי לבוס שלי,שפעם אחת בחודש, כשאני מקבלת מחזור אני נשארת בבית.

מההה? עיניו כמעט קפצו מחוריהן..מה את אומרת??? למה מה קרה?? תקחי אקמול!!

טוב… זה עוד נסבל… כשזה נאמר ע"י  גבר(…אחרי הכל..מה הם מבינים..)

אבל! כשאישה בזה לעניין, באותה צורה בדיוק זו כבר בעיה אחרת שהופכת עם הזמן למגפת תסמינים טרום ווסתיים מהם סובלת החברה כולה. (לא רק נשים, הרי בסופו של דבר אם אנחנו בסבל אז גם הם, לא?? למה שהם יהנו כשאנחנו סובלות??)

טוב אבל בואו נחזור לבוקר שלי.

המציאות המרגיזה היא שלמרות מאות הפעמים ,בהם חויתי את הסמפוטים השונים.. עדיין בכל חודש זה מפתיע אותי מחדש.

מה גם שתמיד יום לפני אני ממש בשיאי. מבחינה אנרגטית ובכלל. מלאת מרץ וחיוניות.

הולכת לישון מלאת סיפוק עצמי מהיום המוצלח שעבר עליי רק כדי להתעורר לימים מכבידים, מכאיבים וסתם מרגיזים. (אני לפני מחזור תסלחו לי..)

היום בבוקר כשהתישבתי על המיטה והרגשתי שדרס אותי טנק…הסתכלתי לבעיה בעיינים ואמרתי לה, הבוקר בובה…אני לא נותנת לך להשתלט עליי!!  היום אני,  עושה משהו בנידון!

ובתחושת עשייה מלאת נחישות, התקשרתי מייד, למטפל שלי.

דיקור סיני, טתא הילינג, דימיון מודרך ורייקי.

נשמע מבטיח לא?

אני דוהרת בכביש החוף, הכביש עמוס, נהגים מעצבנים..התחיל לטפטף..כמה טיפות וכבר נוצרים פקקים..אוף המדינה הזאת…מגיעה אליו כבויה…כואב לי, לא נוח לי.

המדקר הנחמד שלי שואל כמה שאלות, עושה רגע חושבים עם עצמו ואז מתחיל במלאכת הדקירה.

תשמעו..זה לא פשוט הדקירות האלו…ולפעמים אפילו כואב, אני חייבת להודות..ואני שונאת כאבים!!..

אבל יחד עם זאת, משהו קורה בגוף.

גל חום שטף אותי מיד, ממצח ועד כפות רגליים רגע אחרי ש 4 מחטים כבר תקועות לי בידיים וברגליים.

שלב שני – אנחנו מנהלים שיחה ושואלים שאלות, את הגוף ואת הרחם, מנסים להבין מה הגוף אומר , מה המסר שהרחם מנסה להעביר דרך הטלטלה האנרגטית בה היא מעבירה אותי אחת לחודש.

המסרים והתובנות גולשים על פני המרידאנים הפתוחים, כאילו, יצרו המחטים הקטנות מעין לולאה תוך גופית, דרכה זורם נהר, המציף כל פעם, חלק אחר של הגוף והתודעה.

אולי זה שילוב הטתא הילינג ועוצמת הרייקי, המחברים את כל חלקי החוויה שלי לתחושה אחת שלמה של התנסות חוץ גופית, חוויה מדיטטיבית שבה, גם כשאני פוקחת עיניים, אני לא מצליחה להוציא את עצמי מאותה תחושת ריחוף, פוסעת לי בין עולמות, מודע ותת מודע, חזיונות ותחושות, זכרונות ילדות. עצבות מתערה בשמחה, בדידות מתחלפת באהבה, שוב אני צוללת למעמקי התודעה רק כדי להגיח נקייה יותר.

עוד כמה דקות ואנחנו מסיימים.

הגוף מסרב להיפרד מהתחושה העילאית, המחטים נשלפות במהירות, מותירות צריבה עמומה בעור.

גם אני נשלפת בסופו של דבר וחוזרת אל הגוף הפיזי, אל הכאן ועכשיו.

פוקחת עיניים, מתבוננת בתקרה ומתחילה לבצע סריקת אברים תחושתית..הגב התחתון…סביר, ידיים רגליים..נחמד, אבל המצח??! יקיריי המצח משוחרר. ניצחנו את המיגרנה! כן! זה באמת קורה לי.

התחושה הכללית טובה. אני מאושרת.

מתיישבת לי מאחורי ההגה בדרך הביתה, שולחת חיוך מפוייס ונינוח אל המטפל היקר שלי, ובשלווה אין סופית אני נוסעת לאיטי, חולפת על פני חוף הים, מתבוננת בגלים שהתחילו לגעוש, כשמעל שמיים מכוסים בענני גשם מרהיבים בעשרות גוונים של אפור ולבן המתערבב בכחול הפלדה של המים.

אנשים מחייכים אליי מתוך רכבם, אוירה של שבת.

איזה כיף, יורד גשם.

0

About the Author:

שמי לימור שי, אני מאמינה שצמיחה עסקית כלכלית, קשורה קשר הדוק, לגדילה אישית, להתבוננות פנימה והבנת התהליכים המתנהלים אצלך, בתת מודע; לכן, פיתחתי גישה עסקית, המשלבת בין 2 העולמות בסינרגיה מושלמת, בתהליך בו המישור האישי מהדהד אל המישור העסקי, בצורה נכונה ומקדמת ולא ההפך.

אשמח לתגובתך