מיהו גורו.

Posted by:

…כשהמובן מאליו נהייה לשאלה – מתחיל החיפוש.

הודו, תחילת האביב.

חדר קטן, קירות כחולים, מתקלפים.

מאוורר ישן חורק על התקרה, חלונות מסורגים.

על מחצלות וכריות ישובים כ 25 איש. התקבצו מכל העולם. תלמידים אדוקים.

מתבוננים בתשומת לב חרישית אל עבר הגורו, להלן – אצ'אריה. (מורה רוחני בסנסקריט) איש קטן, היושב לו בנחת על מחצלת דקה.

ואני, בחודש השביעי להריוני, שעונה על כרית בפינת החדר.

קשה לי לשבת כך על הרצפה, חם לי, קו המחשבה נקטע תכופות, משרבטטת מילים במחברתי, רק כדי לשמור על ריכוז.

ליז שואלת: אצ'אריה, מה זה סמאדהי?

(סמאדהי – השלב הגבוה ביותר בדרך הרוחנית, הארה).

אוהו..אני חושבת לעצמי, איזו שאלה..שאלת השאלות..זה כמו לשאול מה זה החיים.

אצ'אריה מביט עליה באהבה, עיניו החכמות תמיד מביטות נכוחה, ללא משוא פנים, על אף שבאמונת הברהמין, מעמדו רם הדרג, מותיר אותנו ה"רגילים" בטח ובטח המערביים…בתחתית הסקאלה האנושית.

הוא מביט עליה, מנסה לעכל את השאלה.

חיוך של מבוכה, הוא מוריד את ראשו.

מורה שמגיע מאהבה ומאמת נצחית, לא יכול לפברק תשובה סתמית על שאלה אשר מילים, לעולם לא יוכלו לספק לה מענה ראוי.

האיש, רגליו משוכלות בטבעיות וברכות, כל ברך מתחת לגב כף רגל, לוטוס מושלם.

הוא לא נוגע בכפות רגליו, אפילו לא בטעות.

עוצם את עיניו, בניסיון להביא את התשובה האוטנתית ביותר תחת מגבלות הוורבליזציה הארצית.

ואז….אני חושבת שהייתה זו כנראה…..שמש,  שיצאה פתאום מאחורי ענן והציפה את החדר באור זוהר.

אבל אני יודעת..שמשהו בתדר של האור סביבי השתנה.

אותו..משהו..גרם לי להרים את עיני מהמחברת ולהביט על הקיר הגדול מימיני, כבדות מוזרה אחזה בידיי. העיפרון נשמט.

העברתי מבט איטי וארוך על כל אחד מהאנשים שישבו לפני.

כולם היו דוממים ודרוכים, שולחים מבט חודר, נבוך, כזה שמנסה לברר..

התבוננתי באצ'אריה, מראה פניו והאור שזהר סביבו – חדר דרך כל נקבוביות העור, שטף את גופי בתודעה עתיקה, טבעית ומוכרת.

התמסרתי. נכנעתי לחוויה.

לאחר מס' דקות בהן היה אצאריה נוכח/לא נוכח בחדר, הוא חייך במבוכה, התנצל וביקש לסיים את השיעור מוקדם יותר.

הדממה נותרה באוויר דקות ארוכות אחרי שהאיש עזב את החדר.

אותו שקט מופלא ליווה אותי , לא יאומן, בדרך לחדר שלי בשכונה הקטנה בפרברי העיר מייסור.

רכובה על וספה מקרטעת ומסביבי המון, ערב רב, בליל לא יאומן של יצורים חיים מכל הסוגים המקימים שאון אדיר..בדרך כלל, בכל יום אחר אבל..לא היום.

אז מה קרה שם בעצם? ולמה חשוב לי לספר?

מדי פעם אני נשאלת , מיהו גורו? מה הופך יישות אנושית בת חלוף לכזו המותירה רושם?

במסעותי הרבים בעולם היוגה, פגשתי טיפוסים מטיפוסים שונים, אם היה זה מורה הינדי – ברהמין אותנטי או מורה מערבי המלמד יוגה, לכל אחד היה את המאפיין הייחודי לו.

כשאתה

פוגש מורה, ההתרשמות הראשונית היא מהנוכחות שלו, מהכריזמה.
יש מורים שעצם ההימצאות לצידם תעביר בך גל של צמרמורת.

ולעומת זאת תפגוש לפעמים איש פשוט שרק תוך כדי ההיכרות איתו תבין שיש לך הרבה מה ללמוד ממנו. זו בעצם שאלה של עיתוי, אומרים שהמורה מגיע כשהתלמיד מוכן…

תמיד תזמן את המורה הנכון לך.

מי מאתנו שעוסק בעניינים של הרוח, מכיר ביופי שבחוסר המקריות, דבר מוביל לדבר, ובמרחק זמו ניתן

להביט אחורה ולהתחזק באמונה שהכל לטובה, שיש ייעוד לחיינו, שאם נתבונן ונקשיב נוכל להטוות נכון את הדרך הנכספת אל המטרה שהצבנו בחיינו.

כולנו חושבים ורואים דרך מסננות אישיות אשר הינן סך כל האמונות הנטועות בנו מילדות ואף ברמה ההיסטורית והגנטית שלנו.

ולכן, מורה שיעורר בך השתאות עשוי לדחות תלמיד אחר ולהפך.

חשוב לזכור כי המציאות אשר בה אנו חיים, הינה פרי המצאתנו בלבד!

ולהבין שאנחנו מזמנים לעצמנו את כל המפגשים והחוויות בחיינו.

0

About the Author:

שמי לימור שי, אני מאמינה שצמיחה עסקית כלכלית, קשורה קשר הדוק, לגדילה אישית, להתבוננות פנימה והבנת התהליכים המתנהלים אצלך, בתת מודע; לכן, פיתחתי גישה עסקית, המשלבת בין 2 העולמות בסינרגיה מושלמת, בתהליך בו המישור האישי מהדהד אל המישור העסקי, בצורה נכונה ומקדמת ולא ההפך.

אשמח לתגובתך